"לכתוב בשבילי זה דבר נהדר" -הספר החדש של בת-חן

כמה מילים על הספר החדש
בהוצאה לאור של כל כתביה יש יותר ממפעל הנצחה לבת-חן. היא טומנת בחובה גם מסר, כפי שהביעה בת-חן ביומנה בכיתה ז':
לכתוב בשבילי זה דבר נהדר.
זה עושה אותי לבן אדם מאושר. ...
... כשרע לי וקשה
אני לוקחת את העט והמחברת, וכותבת.
עם השיר אני מרגישה קלילה,
מרגישה מאוד רחוקה.
מרגישה שזה רק אני והוא,
אומרים על העולם
מה שאנחנו חושבים,
ואף אחד לא יגיד:
זה אסור, זה מותר. ...
... לכתוב זה לשכוח מהכל,
להיכנס לעולם הדמיון, ...
... העולם הזה שלי,
ואף אחד לא ייקח אותו ממני.
את זה אלוהים נתן לי.
לכל אחד הוא נותן,
ולי - את העולם הקטן שלי הוא הביא לי במתנה, ...
... אני פותחת את היומן ונזכרת בכל מה שכתבתי בעולם ההוא,
שהוא רק שלי ושלך.
בעולם של השקט. העולם של המנוחה.
אנו חשים, כי הזמן החולף מאפשר לנו לפרסם השנה את כל כתביה של בת-חן: חמישה יומנים - הראשון מכיתה ד' והאחרון מחופשת הקיץ שבין כיתה ז' לכיתה ח', ברכות לימי הולדת, מכתבים (כולל המכתב ללאה רבין), הספדים וטקסטים שליקטנו מתוך מחברותיה.
מניסיוננו בעקבות ספרה הראשון של בת-חן, "הוא עובר לידי", ניתן לעשות בכתבים שימוש בהזדמנויות שונות:
- בטקסים - לזכרו של יצחק רבין ובימי זיכרון ממלכתיים אחרים,
- לעידוד הכתיבה (כולל כתיבת יומנים) בקרב בני הנוער,
- בימי חול ומועד, בחלוקת תעודות או לקראת יום המשפחה.
חשוב לנו להאיר את הפתיח של בת-חן ביומנה האחרון:
"ביומן זה משולבים קטעים בחיַי מכיתה ה' עד סוף כיתה ז'."
ביומן הזה אכן ניתן למצוא אסופה של כתביה, הכוללת הספד, מכתבים וטקסטים מהיומנים הקודמים. בת-חן בוחרת ומעתיקה ליומן כתבים שהיא אוהבת. קריאה מעמיקה תגלה, שבמהלך ההעתקה היא משנה פה ושם את המקור.
אנו מקווים ומאמינים, כי הוצאת כתביה של בת-חן לאור תעודד את הקוראים לכתוב בעצמם, וכך אולי יזכו גם הם להגיע לתובנה של בת-חן, כי:" לכתוב בשבילי זה דבר נהדר. זה עושה אותי לבן אדם מאושר." היחשפותו של הקורא לז'אנר של היומן, עשויה לעודד אותו לקרוא, להמריץ אותו לכתוב בעצמו, ולהגיע להכרה כי כתיבת יומן הִנּה כלי טיפולי להתמודדות עם המציאות הקשה שבה אנו חיים בארץ.
פעילותנו בעשור האחרון מחדדת בלִבּנו את ההכרה בכוחם הכפול של היומנים. מצד אחד הם עזרו לבת-חן להתמודד עם קשיי היום יום של החיים בארץ בצל הטרור, ומצד שני, היום, אותם יומנים עוזרים לנו להתמודד עם האובדן והשכול.
משפחת שחק